מחלקת היונקים שייכת למערכת המיתרניים. מדובר באחת המחלקות המפותחות ביותר בעולם! על פי הערכות,  מחלקת היונקים החלה להתקיים "רק" לפני כ-200 מיליון שנה בלבד. אומנם, זה נשמע כזמן ארוך למדי. אולם, מדובר בזמן קצר לעומת אורך חייהם של מחלקות רבות אחרות. 

 

מבחינה אבולוציונית, יונקים התפתחו מבעלי חיים "דו-חיים". בדומה לבני מחלקת הדו חיים, גם היונקים הם בעלי זיקה חשובה מאוד למים. זיקה זו, נחלשה עקב ההתפתחות האבולוציונית, אולם לא נעלמה. יונקים תלויים בהימצאות מים בקרבתם, אך בכמות קטנה באופן יחסי (בהשוואה לדו-חיים).

יונקים התחילו את ההתפתחות האבולוציונית כבעלי חיים הנעים על היבשה. לאחר זמן מה, החלו מינים מעטים לנסות ולחזור להתקיים בסביבה ימית (יונקים ימיים – כדוגמת דולפין או לוויתן). מינים אלו איבדו מספר מאפיינים פיזיים אשר אותם רכשו בעת שהותם על האדמה. למשל, גפיהם התנוונו והפכו לסנפירים. למרות הדברים אותם זנחו מאחור היונקים הימיים, הם זכו בדבר חשוב אחר – הקלות  בכוח הכבידה. יונקים אלו זכו באפשרות לגדול לממדים עצומים. בעל החיים הגדול ביותר שהתקיים על פני כדור הארץ מאז ומעולם הוא הלוויתן (לוויתן כחול). הקלות המשקל שמתקיימות במים, מסיעות להם התקיים חרף משקלם העצום.

בארץ ישראל קיים מגוון רחב של יונקים. מתקופת המקרא ועד היום ידוע על 149 מינים של יונקים אשר התקיימו בישראל. עושר רב זה, נובע בין היתר מהיות ישראל צומת דרכים מרכזית המחברת בין שלושה יבשות גדולות: אירופה, אסיה ואפריקה. מיקומה הגאוגרפי של ארצנו הוא בנקודת התפר המחברת בין יבשות אלו. כפועל יוצא מכך, מוצאם של יונקי ארץ ישראל הוא בכל אחת מהיבשות שהוזכרו לעיל. כיום, חיים בישראל כ-100 מיני יונקים בטבע. מספר רב לכל הדעות. רק לשם השוואה, באירופה כולה קיימים רק כ-140 מיני יונקים.

אל רשימת היונקים בישראל הצטרפו מספר מינים פולשים אשר הגיעו אל ארצנו עקב פעולות האדם. אחת הדוגמאות הבולטות לכך הוא הבאתה של הנוטרייה אל ארץ ישראל (באמצע המאה הקודמת). אז, חשבו בארץ שהבאתה של הנוטרייה לארצנו יאפשר שימוש בפרוותה לצורך עשיית פריטי לבוש. מאז, זנחו תושבי הארץ את הרעיון ובו בעת חמקו מספר נוטריות מהשבי אל טבע הארצישראלי. הנוטרייה ושלל מינים פולשים אחרים, מסבים נזקים לאדם – בעיקר התחום החקלאות.

לנוחיותכם, מגדיר יונקים בישראל - מתקופת המקרא ועד היום: