עוד לפני אלפי שנים, הבחינו אנשי הדת בפרמטר הקשקשים כפרמטר חשוב. בקביעתם הם קבעו כי רק דגים בעלי קשקשים וסנפירים הם דגים כשרים למאכל -"את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו". מעצם פסיקה זו, ניתן להניח שקיים מגוון עורות שונים לדגים.
המטרה העיקרית להימצאות קשקשים היא לספק לדגים הגנה חיצונית. הגנה זו כוללת בין היתר הגנה פיזית (על מנת למנוע חבלות בגוף) והגנה בקטריאלית (מניעת חדירת זיהומים לגוף). ישנם מספר סוגי קשקשים:
ברבות השנים השתלבו הקשקשים בגופם של הדגים. התאמה בולטת קשורה בכיוונם. כיוון הקשקשים הוא עם כיוון שחיית הדגים. אחרת, הקשקשים היו מאיטים את קצב שחיית הדגים. התאמה מעניינת נוספת קשורה בצפיפותם. ישנם זנים בעלי מעטה קשקשים צפוף ואילו ישנם כאלה בעלי מעט קשקשים. העניין תלוי בסוג הדגים ובצרכיהם.
עם גדילת הדגים גדלים גם הקשקשים. מספר הקשקשים אינו משתנה עם התבגרות הדגים. קשקשים שנפלו\נפגעו מוחלפים בקשקשים חדשים. אצל זני דגים מסויימים, ניתן להסיק מהו גילם על-פי הקשקש שלהם (עיקרון הדומה לטבעות אצל גזעי עצים).