חוש השמיעה אצל דגים פועל בצורה שונה מהאופן בו הוא פועל אצל בני אדם. לדגים אין איבר חיצוני בולט אשר קולט את הקולות מהסביבה, בדומה לבני אדם. לעומת זאת, לרוב הדגים יש זוג אוזניים פנימיות הממוקמות בתוך גופם. מה גם שחוש השמיעה אצל דגים נחשב לפחות מפותח.
מחקרים אחרונים בתחום מראים כי דגים מזהים קולות ואת הכיוון ממנו הם הגיעו. מלבד זאת, דגים יכולים לזהות דפוסי קול חריגים בסביבתם. כלומר, יש להם יכולת לסנן רעש רקע ולזהות מהו רעש תדיר ומהו רעש שלו הם לא ציפו.
בני אדם ממש יכולים להקשיב לקול בטווח תדרים רחב. לעומת זו, דגים יכולים להבחין בתחום תדרים מצומצם. טווח התדרים בו שומעים הדגים הוא kHz0.1-1.0. יש לזכור שהמים, מבחינה פיזיקלית, מעבירים טוב יותר קולות. כל קול רשרוש במים מגיע למרחקים ארוכים יותר לעומת אותו הרשרוש באוויר. דבר זה משחק לזכותם של הדגים.
מעניין לראות איך דגים בפרט וייצורים חיים בכלל מתאימים את אורח חייהם בהתאם לסביבה בה הם חיים. בעזרת חוש השמיעה יצורים חיים קולטים גלי קול מהסביבה. מוחם של יצורי יבשה מצליח לחשב את המרחק המשוער שממנו הגיע גל הקול בהתחשב בעובדה שגל הקול עובר באוויר. ישנו הבדל רב בין מעבר של גל קול באוויר לעומת במים. גל קול עובר במים הרבה יותר מהר (בערך פי 5 מהר יותר).