שיזף תרבותי הוא צמח המצוי בארץ ישראל זה שנים רבות. צמח זה גודל בארצנו בעיקר על ידי הערבים אשר שהו בארץ טרם הקמת המדינה. שמו העממי הערבי הוא "צפפס". באזורים יהודיים וותיקים, כדוגמת צפת, נפוץ הצמח בקרב משפחות שורשיות, זה שנים רבות. פריטיו מועברים מדור לדור. צמח זה הוא צמח מאריך חיים. אורך חייו ארוך מחצי מאה.

ממדיו של עץ זה הם גדולים. גובהו הממוצע מגיע לכדי 5 מטרים. לרוב הוא גדל בקבוצות צפופות. צבע עליו של השיזף תרבותי הוא ירוק. עורקיו הבהירים של העלה ניכרים לעין משתי צדדיו. שיזף תרבותי הוא צמח נשיר. בחודשי החורף מאבד הצמח את כלל עליו. צמיחתו מתחדשת בחודשי האביב. ענפיו הרבים של שיזף תרבותי מכוסים באינספור קוצים חדים המסייעים לו בהגנה כנגד בעלי חיים הניזונים ממנו. מבנה הענף מורכב ממפרקים רבים. ענפיו של שיזף תרבותי הם קשיחים וצבעם אפור. ברם, עם היווצרות הענפים צבעם ירוק והם גמישים למחצה.

שיזף תרבותי הוא עץ פרי. פרותיו הם רבים. גודלם עשוי להגיע לכדי 4 ס"מ וצורתם עגלגלה. טרם הבשלתם צבעם הוא ירוק. צבע הפרי משתנה בהדרגה מירוק לאדום. תחילה ישתנה צבעם של האזורים החשופים לשמש ישירה לצבע אדום. לכשצבע הפרי כולו אדום, הפרי מוכן למאכל. פרותיו מוכנים למאכל בחודשי אוגוסט - נובמבר. חודשי ההבשלה משתנים בהתאם לאקלים במקום (ככל שחם יותר, הפרי יהיה מוכן מוקדם יותר). את הפרות אוכלים בעודם קשים או לאחר יבוש. פרותיו של עץ שיזף תרבותי מכילים ריכוז גבוה של סוכרים, דבר הגורם לטעמם להיות ערב לחך.

כמות תפוקת הפרי של שיזף תרבותי משתנה משנה לשנה ואינה עקבית. לרוב תבחינו בשינוי בין שנים סמוכות. מניסיון בגידול צמח זה, ניתן להעיד כי שנה אחת העץ עמוס בפרי ובשנה העוקבת אחריה התפוקה דלה יותר. התנהגות זו חוזרת חלילה. הדבר דומה לעצי זית.

במקור עצי שיזף תרבותי בנויים לשרוד בתנאי יובש. כאשר מספקים להם כמות מתאימה של מים, הם מתפתחים ומשגשגים. כך גם כמות הפרי אותם הם מפיקים. השקיה רצופה של עץ זה תגרום לשני סבבים של פרי בעונה בודדת.